כיצד הפך גילוי מקרי ופשוט לפיתוח של פעולה מחליפת ניתוח לטיפול בהגדלה שפירה של הערמונית?
ערמונית מוגדלת שכיחה עם עליית הגיל, וגורמת להפרעה במתן שתן ופוגעת באיכות, החיים.
כשהטיפול התרופתי אינו פותר את הבעיה, או גורם לתופעות לוואי, מוצע ניתוח להסרה חלקית או מלאה של הערמונית.
נפח הערמונית המקובל לטיפול פולשני החל מ 35 סמ”ק. ניתן לבדוק זאת בבדיקת US. הבדיקה מובצעת עם מכשיר US בעזרת מתמר המונח על הבטן. בבדיקה זו אני ממליץ לבדוש את השארית. כלומר לאחר הבדיקה הראשונית של הנפח תתפבקש ללכת ולהשתין ולשוב לבדיקה נוספת בכדי לבדוק האם התרוקנתה באופן מלא או שנישאר שתן בכיס שאינך מסוגל לרוקן.
מרבית המטופלים אינם מודעים לאפשרות הטיפולית המתקדמת בשיטת הצנתור אשר אינה פוגעת בתפקוד המיני ומהווה חלופה בטוחה לניתוח.
הנפח המינימלי לטיפול בשיטת הצנתור 35 סמ”ק ואין נפח מקסימלי, כל ערמונית שהינה מעל לגודל זה ניתנת לטיפול בצנתור ללא ניתוח. במרפאה שלי טיפלתי גם בערמונית מעל 280 סמ”ק במטופל עם אצירת שתן שנגמל מקטטר לאחר זמן קצר מהטיפול.
כיצד הכל התחיל? מתי לראשונה החלו בצנתורי הערמונית?
בסקירה זו אביא לכם את נקודות הזמן החשובות בהיסטוריה של השיטה המיוחדת הזאת לצנתור עורקי הערמונית שהחלה כמו מרבית ההמצאות בטיפול בבעיה אחת שהובילה לטיפול בבעיה אחרת.
נקודת ציון הזמן הראשונה בשנת 1976 דיווח לראשונה, רופא בשם מיטשל, שפירסם בעיתון רפואי מכובד בשם JOURNAL OF UROLOGY על ארבעה מקרים של אמבוליזציה של עורקי הכסל הפנימיים הדו-צדדיים, אלו העורקים הראשיים שמזינים את אברי האגן, לטיפול בדימום חמור מהערמונית.
הטכניקה הייתה בשימוש נרחב כאמצעי טיפול יעיל ובטוח לחולים עם דימום בלתי נשלט ומסכן חיים, משלפוחית השתן או הערמונית כאשר כל האמצעים האחרים נכשלו.
לשמחתו של הרופא הפעולה צלחה ותוארה כמצילת חיים המסייעת ללא ניתוח בעצירת הדימום מהערמונית.
מדוע לא חסמו את עורקי הערמונית?
הסיבה לכך פשוטה, באותם השנים לא היו צנתרים דקיקים שפותחו מאוחר יותר עם השנים.
כעבור 24 שנים מאותו התיאור, בשנת 2000 רופא בשם דארוויץ’, ערך את המחקר הראשון בחיות. הוא חסם את העורקים הראשיים המספקים דם לאברי האגן הפנימי בכלבים. מטרת הניסוי הייתה להעריך את הפוטנציאל של חסימת העורקים הראשיים כאפשרות טיפולית לדימום בערמונית. כתוצאה מניסוי זה החוקרים הגיעו למסקנה שהפעולה יעילה לעצירת הדימום ולא גרמה לתופעות לוואי אחרות.
בשנת 2008 רופא בשם סאן, ערך מחקר דומה בחיות אך הפעם חסם את עורקי הערמונית בלבד באמצעות חלקיקים קטנים, לאחר שלושה חודשים מצא שנפח הערמונית פחת באופן משמעותי וללא פגיעה בתפקוד המיני.
בהתבסס על התוצאות החוקרים הציעו לבצע בבני אדם את פעולת חסימת עורקי הערמונית לטיפול בבעיות ההשתנה בהגדלה שפירה של הערמונית אשר אינה פוגעת בתפקוד המיני.
בשנת 2010 דווח ד”ר קרנוולה, רופא מברזיל, מהראשונים שהחל לבצע באופן סדיר את הפעולה בבני אדם על הצלחת חסימת עורקי הערמונית בשני מטופלים שהוחדר להם קטטר כתוצאה מאצירת שתן ולאחר הצנתור חל שיפור ניכר במצבם.
באותה העת בפורטוגל ד”ר פיסקו ערך טיפול זהה ופירסם שנה לאחר מכן על הצלחת טיפול ב 14 מתוך 15 מטופלים. התוצאות היו מאד מעודדות, הפחתה בתסמינים, שיפור איכות החיים והפחתה בנפח.
במשך השנים הצטברו מחקרים רבים שבדקו את היעילות והבטיחות של הפעולה בהגדלה שפירה של הערמונית שהובילו למסקנה שחסימת עורקי הערמונית מספקת תוצאות קליניות דומות עם תוצאות אורודינמיות טובות יותר מאשר TURP שיטת הניתוח השכיחה ביותר.
גופים מכובדים בעולם כגון ה-FDA, NICE ואיגוד הרדיולוגים הפולשניים כולם אישרו הפעולה לביצוע לפני מספר שנים וכלל איננה פעולה נסיונית אלא פעולה מחליפת ניתוח.
החל משנת 2016, צנתור עורקי הערמונית מבוצע על ידי, חלוץ השיטה בישראל, לאותם מטופלים שבחרו בחלופה לניתוח הסטנדרטי בעמונית TURP, HOLEP , GREEN LASER.
פעולת צנתור הערמונית הוכיחה את עצמה בספרות המקצועית כבטוחה ויעילה לפתרון בעיית ההשתנה בערמונית מוגדלת.
